פעילות אירובית = פעילות בנוכחות חמצן O²
פעילות אנאירובית = פעילות שלא בנוכחות חמצן
בפעילות האירובית נשתמש בכל אבות המזון להפקת אנרגיה (בעיקר פחמימה ושומן). בפעילות זו הספק האנרגיה יחסית נמוך, אך הכמות שניתן להפיק היא עצומה ולאורך זמן. בהספקי פעילות נמוכים (מנוחה, הליכה) נשתמש בעיקר בשומן להפקת האנרגיה, אך ככל שעצימות המאמץ תעלה, השימוש בשומן להפקת אנרגיה יפחת לעומת השימוש בפחמימה שיעלה בהדרגה.
בפעילות האנאירובית נשתמש רק בפחמימה כמקור להפקת אנרגיה דרך מסלול הגליקוליזה (בפעילות האנאירובית לקטית בלבד, בפעילות אנאירובית א-לקטית נדון בהזדמנות אחרת…). ההספק האנרגטי גבוה מאוד אך הכמות שניתן להפיק היא מוגבלת ומוקצבת לזמן של עד 3-4 דקות. תוצר הלוואי של הפעילות האנאירובית הוא חומצת לקטט שפוגעת במסלול הפקת האנרגיה ובכך מגבילה את משך הזמן שהוא יכול להתקיים.
תהליך יצירת האנרגיה בהקבלה לרכב (רק כי לא רוצה לסבך במושגים מפוצצים) 
:
:דלק מנוע תהליך שריפה תנועה
מנוע תהליך שריפה תנועה אז מה ההבדל בעצם?
ספורטאים אירוביים הם ספורטאים שמבצעים פעילות ממושכת / ספורטאים אנאירוביים הם כאלו שמבצעים פעילות קצרה. ספורטאים אירוביים משתמשים בטווחים (זונים) 1-4 של דופק, מהירות או כוח / ספורטאים אנאירוביים משתמשים בטווח הפעילות 5 (שנהוג גם אותו לחלק ל- a,b ו-c).בתמונות מופיעים 2 ספורטאים שזכו במדליית הזהב בטוקיו 2021:
אליוד קיפצ’וגה הקנייתי במקצה המרתון (ספורטאי אירובי) מרסל ג’ייקובס האטלקי במקצה 100 מטר (ספורטאי אנאירובי)נכתב ע”י טל כרמל בוגר תואר ראשון במדעי התזונה (B.sc), מאמן וספורטאי סיבולת.
